להקשיח את ליבך אני שואל אותך הערב אם תרצה לקחת את התנ"ך שלך ולפנות איתי לעברים פרק ג' להמשך לימודנו בספר העברים. אנחנו מגיעים למול 7 עד 19. העברים 3, 7 עד 19. מבראשית ועד ההתגלות התנ"ך מלא בסימני אזהרה והם נועדו על ידי אלוהים להרתיע בני אדם מכעסו הבלתי נמנע של אלוהים אם בני האדם ימשיכו במסלול החטא. לאורך כל התנ"ך במסגרות שונות ולפי ביטויים שונים ומילים שונות, אלוהים מזהיר בני אדם. מכיוון שהברית הישנה אומרת לנו שאין לאלוהים נחת ממותו של הרשע, הברית החדשה אומרת לנו שאלוהים לא רוצה שכל אחד יאבד, אלא שכולם יבואו בתשובה, ומפני שזו לא מטרת אלוהים בריאת האדם שהאדם צריך להיות נידון לגיהנום, אז אלוהים לאורך כל ההתגלות שלו ממשיך להזהיר אנשים. וכאשר אנו מגיעים לפרק 3 של העברים, פסוקים 7 עד 19, יש לנו רק עוד אחת מהאזהרות של אלוהים לבני אדם בלתי-נגאלים - אנשים במסלול חוטא - לפנות אל ישוע המשיח לפני שיהיה מאוחר מדי. כעת, הרשו לי רק לתת לכם מעט רקע ביחס לציווי הברור הזה שאנו מוצאים בפסוקים אלו. כזכור, ספר העברים נכתב לקהילה יהודית - קהילה יהודית שבה ביקרו כמה שליחים ונביאים ראשונים, ותחת הטפת השליחים והנביאים שמעו את הבשורה. חלקם האמינו לישועה. אחרים האמינו, אך לא התחייבו לאמונה זו ונתלו על קצה האמונה, אך לא היו מוכנים להתחייב, בגלל הפחד מרדיפות ואהבת החטא שלהם. ואז קבוצה שלישית לא השתכנעה בכלל והם פשוט היו שם. כך שכאשר אנו מסתכלים על ספר העברים, עלינו להזכיר שהוא כתוב מתוך מחשבה על כל שלוש הקבוצות. חלקים ממנו מופנים ממש לאותם נוצרים חדשים. חלקים ממנו מכוונים לאותם לא-נוצרים שלא באמת מקבלים שום דבר וחלקים ממנו – החלק הזה, למשל – מופנים לאותם לא-נוצרים שיש להם הבנה אינטלקטואלית, שיודעים את הבשורה ושתלויים נכון. על קצה הסכין של ההחלטה. והקטע הזה שאנחנו מגיעים אליו הערב הוא אחד מאותם קטעים קריטיים שבהם רוח הקודש רוצה לתת דחיפה על טבעית גדולה לכל מי שתלוי על קצה האמונה בישוע המשיח ועדיין לא התחייב לאמונה הזו. ואתה יודע, יש הרבה אנשים כאלה. יש הרבה אנשים שהגיבו לבשורה מבחינה אינטלקטואלית. הם מאמינים בזה, אבל הם מעולם לא התחייבו לאמונה הזו. הם מעולם לא הלכו עד הסוף למחויבות לישוע המשיח, מקבלים אותו כמושיע ואדון, חוזרים בתשובה מחטאיהם ופונים אליו במלוא הלב. ואפשר למהר להוסיף כי לדעת את האמת ולא לקבלה מביא על האדם דין גרוע יותר מאשר באמת לא לדעת אותה במלואה ולא לקבלה. אלוהים לא חושב שעשית לו טובה רק בגלל שאתה אוהב את הבשורה שלו. למעשה, אם אתה שומע את זה ואתה יודע את זה ומבחינה אינטלקטואלית אתה עולה אליו, אבל לעולם לא מתחייב לזה, אז הגמול ומשפט ה' עליך יהיו הרבה יותר כואב, הרבה יותר חמור מזה על אלה שבקושי אפילו שמעו את תוכן הבשורה. ולמי שניתן הרבה הרבה נדרש. ולכן פסוקים ז' עד 19 אזהרת רוח הקודש למי שיודע את הבשורה, שיודע את האמת, אבל בגלל אהבת החטא ופחד הרדיפה או מה שזה לא יהיה, לא התחייב לאמת. הוא יודע שזה אמיתי. זה כאילו יש שריפה בבית מלון ואתה בקומה העשירית, והכבאים למטה צועקים, "קפוץ!" כי יש רשת זמינה אולי על גג תחתון, בערך בקומה החמישית. ואתה מסתכל מהחלון ואתה באמת פשוט לא יכול להבין אם אתה צריך לסמוך על עצמך בפני הכבאים האלה. אבל האש עוברת בדירה ואין לך הרבה ברירה. אבל במקום להתחייב לאמונם של הכבאים האלה ולקפוץ החוצה, אתה מודאג מהיכולת להיתלות ברכוש שלך, אז אתה תופס אותם, בתקווה שתצליח לעשות זאת על ידי ריצה חזרה פנימה וירידה במדרגות, ואתה הם נטועים באש. ובכן, אם אתה רוצה לשים את הקטע הזה בהקשר הזה, זוהי רוח הקודש האומרת בראש קולו, "קפוץ!" זה פסוקים 7 עד 19. לא ידעת את זה נכון? זוהי רוחו של אלוהים הנעה על הלבבות הללו ואומרת לאלה שיודעים את האמת, אך בינתיים בגלל אהבתם לנכסיהם או בגלל הריכוז שלהם ביכולתם והתוכניות שלהם מבינות את הבריחה של עצמם. , והם מגלים שאין מנוס אלא אם כן תקפוץ באמונה מוחלטת תוך התחייבות לישוע המשיח. לכותב העברים יש פחד גדול מהיהודים האלה כי הם שמעו את הבשורה. הם שמעו את זה ממש מפי האפוס